הגוף או הנפש - מה יותר חשוב?

תגידו, מה קורה אם, חלילה, מישהו, בלי כוונה, שובר לכם את היד? בדרך כלל, תזדקקו לטיפול רפואי, תקבלו ימי מחלה, ואנשים מהמשרד ישלחו לכם סלסלאות פירות והודעות תמיכה. נכון? 

אבל מה קורה אם מישהו שובר לכם את הלב? 

כך יוצא, שהחברה המערבית המודרנית נוטה לראות משברים נפשיים כפחות חמורים ממשברים פיזיים. זה מוטמע בנו מילדות, בתהליך החינוכי, ומלווה אותנו אחר כך בכל מקום. מצופה מאיתנו לתפקד תוך כדי משבר נפשי, על אף הנזקים שהוא גרם לנו. ונזקים? יש בשפע. למשל, מחקרים מראים ששברון לב משפיע לא רק על התודעה שלנו, אלא אף על איזורים במח המקושרים לכאב פיזי משמעותי.

משבר נפשי יכול לשתק לא פחות משפעת. למעשה, זה לא משנה כמה אתה בריא פיזית, אם אתה לא מסוגל לקום בבוקר.  מעבר לכך, כאב נפשי מסוגל לייצר כאב פיזי, בדיוק כמו שכאב פיזי יכול לגרום לכאב נפשי. הם משפיעים אחד על השני, ולפעמים מהווים שיקוף אחד של השני.

אבל המודעות לשניים בהחלט אינה שווה. תחשבו על עצמכם - אם כואב לכם משהו, רוב הסיכויים שתהיו מודעים לכך די מהר (חיישני הכאב מבטיחים שנהיה מאד מודעים לגוף שלנו), ותלכו לרופא לקבלת טיפול. אבל האם אתם מודעים באותה המידה לעולם הרגשי שלכם? האם תלכו לטיפול באותה מהירות? האם אפילו אי הנוחות הקטנה תקבל את אותה תשומת הלב כשמדובר ברגשי לעומת פיזי?

אני, כרגיל, מזמינה אתכם לחיים מודעים ומאוזנים :)

אלכס.    

.